הַשִּׁיר הוּא מְאַהֵב
שֶׁמְּחַכֶּה לָךְ מֵעֵבֶר לְבִצַּת הָרָגִיל.
הוּא מַשְׁאִיר לָךְ פְּרָחִים עַל סַף הַדֶּלֶת
מַעֲבִיר לָךְ פְּתָקִים בַּשִּׁעוּר
מְשַׁדֵּר אֵלַיִךְ גַּלִּים שֶׁל חֹם
שֶׁחוֹדְרִים אוֹתָךְ מִבַּעַד
לִשְׂמִיכַת הַיּוֹם-יוֹם.
הוּא יוֹדֵעַ, הוּא מֵבִין
שֶׁזְּמַנֵּךְ יָקָר.
שֶׁיֵּשׁ לְחַלְּקוֹ בְּחָכְמָה בֵּין כָּל פִּסּוֹת הָאִישִׁיּוֹת שֶׁלָּךְ
שֶׁלֹּא יֶחְסַר
הוּא לֹא לוֹחֵץ, הוּא מְחַכֶּה לָךְ
סַבְלָנִי כְּמוֹ מְדוּרָה בּוֹעֶרֶת
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁתָּבוֹאִי,
יִקַּח כַּמָּה שֶׁיִּקַּח.
הוּא מַכִּיר אוֹתָךְ:
אַתְּ תָּמִיד חוֹזֶרֶת.
הַשִּׁיר הוּא מְאַהֵב.
הוּא שׁוֹלֵחַ לָךְ רִמְזֵי פִּתּוּי לְאֹרֶךְ הַיּוֹם.
אַתְּ מִצְטַמְרֶרֶת לְמַגַּע הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ
בְּאֶמְצַע יְשִׁיבַת הַצֶּוֶת
חוֹפֶנֶת חִיּוּךְ מִסְתּוֹרִי
מְאַבֶּדֶת אֶת חוּט
הַמַּחְשָׁבָה
בְּתוֹכֵךְ אַתְּ מְהַלֶּכֶת בִּזְהִירוּת
עַל חֶבֶל הַשִּׁיר
כְּשֶׁבַּחוּץ הַשִּׂיחָה
מַמְשִׁיכָה
וְאוּלַי יַפְתִּיעַ כָּךְ, בְּאֶמְצַע יוֹם אָפֹר
חִבּוּק אֲחוֹרִי
יָדַיִם יְכַסּוּ אֶת עֵינַיִךְ
חָרוּז חָפוּז יַרְעִיד
נְשִׁימָתְךָ
נֶעֱצֶרֶת
טִפַּת זֵעָה נִגֶּרֶת
אַתְּ נִשְׁטֶפֶת
נִטְרֶפֶת
נֶעֱטֶפֶת
נֶחְטֶפֶת אֵלָיו לְרֶגַע מָתוֹק וְגַשְׁמִי
וְאִם לֹא יַפְתִּיעַ כָּךְ,
חַכִּי לִקְצֵה הָעֶרֶב
וְתִתְגַּנְּבִי אֵלָיו עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ.
אַתְּ כָּל מָה שֶׁפַּעַם בָּךְ כָּל הַיּוֹם
תּוּכְלִי לַחֲרֹט סוֹף-סוֹף בִּבְשָׂרוֹ
צִפָּרְנַיִךְ מִתְמַלְּאוֹת אֲדָמָה
אָזְנֵךְ צְמוּדָה לְחָזֵהוּ
לִבֵּךְ עוֹנֶה כְּהֵד
לְאֵד נְשִׁימָתוֹ הַחַמָּה.