בכל פעם שאני הולכת לאימון כושר (ולשמחתי התדירות עולה לאחרונה) אני מבינה מה מרגישים חלק מהתלמידים שלי בבית הספר לשירים.

אני מגיעה לעולם שהוא זר לי, שאני מרגישה חלשה בו. ספורט זה תחום שתמיד היה לי בו חוסר בטחון, מגיל מאוד צעיר.

והמציאות לא מפרגנת לי בלהראות לי שזה אצלי בראש… לא לא. בדרך כלל אני באמת הכי חלשה בקבוצה שנמצאת בחדר (בינתיים ). ממש כמו שהייתי בכיתה ו' כשהגעתי אחרונה בריצת 60.

אבל יש לי רצון להצליח.

אני רואה איך כולם לוקחים משקלים יותר כבדים ממני, מצליחים לחזור על התרגיל יותר פעמים, נשארים על המתח יותר זמן, יורדים יותר נמוך בסקוואט… כמעט בכל פרמטר שתבחרו, אם היה דירוג – אני בתחתית הרשימה.

אבל אני ממשיכה. עושה מה שאני יכולה. מתרכזת בהתקדמות שלי ולא בהשוואות למי שסביבי. וזה קשה, כן? יותר קל להגיד "זה פשוט לא בשבילי" ולוותר על כל העסק.

אז מה עוזר לי?

מחוייבות. לדעת שיש לי מנוי עם מספר כניסות בחודש ואני משלמת עליו ואני רוצה לנצל את זה.

התקדמות. גם אם זה לאט, אני רואה איך מפעם לפעם משהו משתנה. אני יכולה קצת יותר. אפשר לראות ולהרגיש, זה מדיד. משהו זז.

עיניים טובות! יש שם מאמנים ומאמנות כאלה חמודים, שפשוט רואים איפה אני נמצאת ומחזקים אותי בדיוק שם. אם אני צריכה להוריד מעצמי דרישות, הם יגידו את זה. ואם אני יכולה להעלות, הם גם יגידו. אבל הם אף פעם, אף פעם, לא יבטאו חוסר סבלנות או זלזול כלפי היכולות שלי. תמיד רק פרגון ועידוד ותמיכה.

והכי חשוב – הכיף! אני אשכרה נהנית ויוצאת מכל אימון במצב רוח יותר טוב מזה שנכנסתי איתו. בזמן האימון אני לא מסתכלת בשעון (פשוט גאוני שאין שעון קיר בחדר) ולא בורחת לטלפון. נמצאת ברגע. אני תמיד שמחה שהלכתי, ובדרך כלל גם הגוף מרגיש טוב אחרי, מה שאומר שזה לא מוגזם או יותר מדי בשבילו. וגם אם נתפסים לי השרירים, אחרי יום-יומיים הם משתחררים…

***

אז איך זה קשור לבית הספר לשירים?

כי גם אלי מגיעים א.נשים שחלקם מרגישים חלשים בתחום מסויים שקשור לשירים – אצל חלקם זה הקול והשירה, אצל חלקם זה החוסר בידע מוזיקלי או מיומנות נגינה, ולחלקם כל נושא הכתיבה חדש לגמרי.

אבל הם רוצים! יש להם משיכה ועניין לעשות דרך בתוך העולם הזה, גם אם זה לא בא להם בקלות. לפעמים אפילו אלה שזה לא בא להם בקלות הם אלה שהכי רוצים ונמשכים…

ואותם דברים שעוזרים לי בחדר הכושר, עוזרים למי שבא.ה לבית הספר לשירים: המחוייבות וההתמדה, ההתקדמות, הצוות הקשוב והתומך שרואה את ההתקדמות ומעודד אותה, וכמובן – זה שזה פשוט כיף חיים. כלומר גם כיף וגם חיים. מאוד חי אצלנו.

במשך השנים גיליתי שכמו שאני סוחבת עשרות שנים של רגשי נחיתות בכל הנוגע לספורט וכושר, כך גם המוני אנשים מסתובבים עם רגשי נחיתות במה שנוגע למוזיקה. מוזר, נכון? הייתם חושבים שאנשים פשוט יגידו "אני לא מוזיקאי/ת" וזהו… אבל לא. מסתבר שלמי שיש משיכה עזה לעסוק במוזיקה, לשיר על במה, לבטא את עצמם דרך שירים – זה ממש מתנגש עם ההרגשה של "אני לא טוב/ה בזה".

מזל שהתשוקה לא מוותרת לנו. ואני גאה כל-כך בכל תלמיד/ה שהגיעו אלי ככה – כמו שאני מגיעה לחדר הכושר – לעבוד דווקא על מה שקשה, כי יש רצון ותשוקה. לא כי חייבים. כי רוצים.

וכן, קסמים קורים אצלנו. א.נשים שלא כתבו מעולם מתחילים לכתוב, אנשים שלא למדו לנגן מגלים שהם יודעים להלחין, ואנשים שתמיד הרגישו זייפנים עומדים על הבמה, מול קהל גדול, ושרים ונוגעים בלבבות…

אם כל זה עושה לך חשק – ההרשמה לשנה הבאה בבית הספר לשירים בעיצומה, ועד ה-10/9 יש מחירי הרשמה מוקדמת. מוזמנות/ים להכנס לאתר בית הספר, להתרשם ולהרשם 🙂

בכל פעם שאני הולכת לאימון כושר (ולשמחתי התדירות עולה לאחרונה) אני מבינה מה מרגישים חלק מהתלמידים שלי בבית הספר לשירים. אני מגיעה לעולם שהוא זר לי, שאני מרגישה חלשה בו. ספורט זה תחום שתמיד היה לי בו חוסר בטחון, מגיל מאוד צעיר. והמציאות לא מפרגנת לי בלהראות לי שזה אצלי ...

בתחילת נובמבר זה קורה: יוצא לדרך המחזור השני של "בית הספר לשירים", תכנית הלימודים השנתית שהקמתי לפני שנה בשער העמקים. בנוסף, חצי מבוגרי המחזור הראשון ממשיכים לשנת לימודים נוספת, שבה הם יעמיקו אל תוך התכנים שלמדנו ויצרו פרוייקטים אישיים וקבוצתיים. בית הספר לשירים הוא חלום שהתגשם, וכוכב מנצנץ בשמי המציאות ...

אני זוכרת איך אחרי ה-7 באוקטובר הסתובבתי בבית בתחושה של חוסר אונים ושיתוק. מה אני יכולה לעשות? מנגנוני ההגנה של Flight וFreeze הופעלו על הכי גבוה. רציתי לברוח מהארץ, ורציתי לא לעשות כלום. בשונה מכל הפייטרים שקמו והתנדבו ונסעו ועזרו, אני פשוט רעדתי לי מפחד בבית, וחשבתי על הגירה. וכמו ...

הקורס הזה הוא בשביל כל מי שרוצה, אבל… תמיד יש איזה אבל. למי שרוצה להכניס את שמחת היצירה לחיים, אבל לא יודע.ת איך. או מפחד.ת מביקורת פנימית וחיצונית. למי שרוצה להתמיד ביצירה, אבל העומס והעבודה והילדים וההרגלים תמיד מנצחים. למי ששומע.ת על הסדנאות שלי כבר שנים ורוצה לנסות, אבל זה ...

בנובמבר 2024 יוצא לדרך "בית הספר לשירים" - תכנית לימודים שנתית חדשה למבוגרים שרוצים להעמיק בכתיבה, הלחנה וביצוע של שירים. את התכנית אני בניתי ומובילה ביחד עם צוות של 9 מורים מעולים ומשובחים מעולמות הכתיבה, המוזיקה והתאטרון. נפגשים בימי רביעי בבוקר בטחנה בשער העמקים, מקום קסום ומלא השראה, וצוללים ל5 ...

בתוך כל הטירוף, העצב והכאב, חוסר הודאות והמתח של התקופה - אנחנו ממשיכים ליצור ולהיפגש. היצירה היא כח חיים שמאפשר לנו להתמודד עם מה שקשה ולהיזכר במה שטוב. המפגש, הקהילה, החיבורים ביננו - נותנים טעם לחיים גם בתקופות לא פשוטות. בתוך כל זה אני גם עובדת במרץ על הקמת בית ...

אז מה קורה עכשיו, באביב? למה אפשר להצטרף? איפה, מתי וכמה? ניפגש בשיר - הסדנא ה11 נפתחה בסוף מרץ, ותימשך עד השבוע השני של יולי. ימי רביעי בבוקר בטבעון. ממש עכשיו עוד אפשר להצטרף! כאן כל הפרטים. המוזות - מחזור האביב נפתח ב-1.4. שלושה חודשים של תרגילי כתיבה והלחנה בווטסאפ, ...

השיר ה-40, שיחתום את פרוייקט ה-40 שירים, הוא ככל הנראה השיר עם הטקסט הכי ותיק בפרוייקט. כתב אותו משורר בריטי בשם סמואל טיילור קולרידג', שנפטר ב1834. הכרתי את השיר הזה בזכות הקדשה שכתבה לי חברה על ספר שהיא נתנה לי ליום הולדת לפני כמה שנים. כמה ימים אחרכך כבר הלחנתי ...

שני השירים האלה הם שירי משוררים ותיקים מאוד, שההכרות שלי איתם הולכת הרבה הרבה אחורה. איפשהוא בגיל ההתבגרות גיליתי את ספרי השירה בבית הוריי והתחלתי לקרוא בהם. בתיכון גם למדתי במגמת ספרות לבגרות, ונחשפתי להרבה מאוד שירה. לאה גולדברג היתה המשוררת האהובה עלי, אבל נהניתי לקרוא הרבה מאוד ספרים. השפה ...

ב-2019 עשיתי מימון המונים לאלבום שלי, "על הדרך אלי". התהליך של מימון המונים הוא מאוד מאתגר רגשית: לא קל להיות תקופה ארוכה בתוך מצב של לבקש מא.נשים כסף. אמנם לא סתם לבקש תרומות אלא להזמין אותם להיות חלק מהעשייה שלי, ולהציע דברים שווים בתמורה - ועדיין, לא פשוט בכלל. בתוך ...