ילדה עם מחברת, שיער מפוזר
כמה היא מדברת, לפעמים זה מוזר
היא קצת חיה בסרט, סיפור לא נגמר
שנכתב רק אצלה בראש
ילדה עם מחברת, חיים של סוכר
לשנייה לא עוצרת, נורא מאוחר
זה חייב, היא אומרת, להיות עד מחר
ועכשיו כבר אחרי שלוש
לא לישון, היא אומרת, זה דווקא נחמד
לפעמים, יש מין היי, עיגולי שוקולד
סביב העין, קוקטיילים של קולה ויין
ליפול ולקום בו-זמנית
היא יודעת לבכות דרך האצבעות
היא פורטת מילים, השורות מתמלאות
בדמעות, מחשבות, פירורי אהבות
אימוני חריזה עצבנית
סוכריות על מקל ופתקים בכיסים
אכזבות שצורבות, כעסים נמסים
אהבה, כמו הכל, זה דבר שעושים
בין לבין, או שלא כדאי
עם צחוק מתגלגל וכתפיים שפופות
מדרכות לוהטות, אצבעות יחפות
גוש עלבון בגרון ועיניים שורפות
מכל מה שיותר מדי
לא לנשום, היא אומרת, לפעמים זה נחמד
קצת מחסור בחמצן עוד לא הרג אף אחד
בינתיים, נחזור שוב לנשום עוד שבועיים
לחיות ולמות בו-זמנית
היא יודעת לצחוק דרך האצבעות
מציירת שירים, השורות מתמלאות
בדמעות, מחשבות, פירורי אהבות
אימוני חריזה עקשנית
ילדה עם מחברת, קחי קצת אוויר
תפתחי את הפה ותתחילי לשיר
את היופי הזה שהמוח מסתיר
החידה שעוד לא פתרת
ילדה עם מחברת, מתי תפסיקי לרוץ
להיות מישהי אחרת, ממש לא נחוץ
החיים הם לא סרט, כבר אין לך תרוץ
תעצרי ופשוט – היי את
אמת לאמיתה! לעניות דעתי לא מעט מן הילדה המופלאה הזו שרד (שלא לומר התפתח) לתוך הילדה בת ה-37(±) של היום.