לילדי הבכור העומד מחובק
עם אמו, במצחיים צמודים
ומודד איך בינו ובינה נותרו רק
מילימטרים כנועים בודדים
בקרוב יתהפכו הכוחות, תינשא
מעלי, ואני הקטנה
בעזרת זכרון ודמיון אנסה
להחזיק בתוכי אמונה
שעדיין אתה הקטן ואני
הגדולה, שהריתי אותך
שאין טעם לרדוף אחרי השנים
שעדיף להפליג במנוחה
ולפני השינה במיטת היחיד
הגבוהה, נפגשים חבוקים
ואותי מדגדגת פליאה, כמו תמיד
ושמחה – שאתה עוד מסכים
שאתה עוד רוצה ליטופים וקירבה
ואומר "מת עלייך" בחום
שאתה עוד מרקיד פרפרי אהבה
בלבי, כמו אז, גם היום
לילדי הבכור העומד על הסף
של הגיל בו הכל מתחלף;
זה הזמן שהנער בו טרם נחשף
תחת נשל ילדות מתקלף
הוא עומד בפתחו של השביל, או אולי
בלב צומת סואן ורוגש
ואני מבקשת בסוד, הלוואי
שהלב הזה עוד יתרגש
שידעו העיניים לדמוע מיד
כמו עכשיו, ברגעים רוטטים
וידעו השפתיים לומר, רך וחד
את ה"לא" הנדרש לעיתים
שתחרוש בתבונה בתוך שדות דימויי
אהבה – את התלם שלך
ובים אפליקציות תשוט אל איי
האמת, תעגון בבטחה
שהאור המבהיק בעיניך ימשיך
להאיר את הדרך שלך
ושגם כשיהיה מאתגר או מביך
עוד תזכור: אני כאן בשבילך.