ראיתי פרפרה יפה
חוצה את השדות
מנפנפת בקלילות שקופה
בכנפיה הורודות
המטרה סומנה מיד
הרשת נשלפה:
אני מוכרח אצלי ביד
אחת כזאת יפה
לצוד אותך במבטי
לתת לך את אהבתי
לשמור עלייך מכל רע
עכשיו כשאת שלי
מונחת בין דפי ספרי
את לא תלכי ממני, אין לך בררה
אין לך בררה…
ראיתי פרפרון חמוד
מרחף מעל בתים
חושיי מיד יצאו לצוד
החלפנו מבטים
הוא די מהר אותי סימן
בטבעת עצומה
בריחוף יצאנו להצטלם
על נוף שקיעה כתומה
לצוד אותךָ במבטי
לתת את כל אהבתי
לשמור עליךָ מכל רע
עכשיו אתה שלי
מונח כאן, בין דפי ספרי
ולא תלך ממני, אין לך בררה
לצוד אותָך במבטי
לקשור אותך למיטתי
לבנות לנו ביחד עתיד
לפרנס את ילדייך
להצר את צעדייך
אני כאן בשבילך תמיד
בשבילך תמיד…
שני פרפרים בשני ספרים
מתלת-מימד הפכו לדוּ
מיובשים אבל מאושרים
כבר לא עפים, אבל – שרדוּ
לכל אחד סיפור אחר
זה תמיד אותו הַדף
לא מצליחים להיזכר
מה היה לפני המדף —
לצוד אותך במבטי
לתת לך את אהבתי
לשמור עלייך מכל רע
עכשיו כשאת שלי
מונחת בין דפי ספרי
את לא תלכי ממני, אין לך בררה
אין לך בררה…