האומץ להיות נורמלי

האָז אֲנִי נוֹסַעַת יוֹם אֶחָד בָּרְחוֹבוֹת שֶׁל אֵיזוֹ עִיר,
מַקִּיפָה כִּכָּרוֹת, מִתְפַּתֶּלֶת,
וּלְפֶתַע נִתְקֶלֶת
בְּשֶׁלֶט:

"אַבָּא וְאִמָּא = מִשְׁפָּחָה.
הָאֹמֶץ לִהְיוֹת נוֹרְמָלִי"

הָאֹמֶץ
לִהְיוֹת
נוֹרְמָלִי?!

מַשֶּׁהוּ בַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה נִרְאָה לִי
הָפוּךְ
אָז נִסִּיתִי לְסוֹבֵב אֶת הָרֹאשׁ,
לִקְרֹא מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, מִשְּׂמֹאל לְיָמִין
אֲבָל מַה שֶּׁלֹּא עָשִׂיתִי,
זֶה נִשְׁאַר
הָפוּךְ. וְגַם נִהְיָה לִי פִּתְאֹם
קְצָת עָצוּב, וְאָז הֵבַנְתִּי –

זֶה לֹא בָּעִצּוּב.
זֶה לֹא טֶכְנִי, זֶה בַּתֹּכֶן.
זֶה פָּשׁוּט
לֹא הֶגְיוֹנִי.
נוֹרְמָלִיּוּת לֹא קְשׁוּרָה בְּאֹמֶץ.
וְאִם הִיא קְשׁוּרָה, זֶה לַכִּוּוּן הַשֵּׁנִי.

וְאָז הֵבַנְתִּי עוֹד מַשֶּׁהוּ:
שֶׁמִּישֶׁהוּ הִשְׁקִיעַ כֶּסֶף
הַרְבֵּה כֶּסֶף
בִּלְפַזֵּר אֶת הַמֶּסֶר הַזֶּה בֵּין הַכִּכָּרוֹת.

זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלְּמִישֶׁהוּ זֶה קְרִיטִי
שֶׁנִּקְרָא אֶת זֶה, כַּמָּה פְּעָמִים בְּיּוֹם
שֶׁנִּשְׁתַּכְנַע
שֶׁצָּרִיךְ אֹמֶץ כְּדֵי לִהְיוֹת…
נוֹרְמָלִי?

זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת הָפוּךְ,
זֶה לֹא סְתָם נִרְאָה לִי.
הֲרֵי אִם זֶה הָיָה כָּזֶה בָּרוּר וּטְרִיוְיָאלִי
לֹא הָיָה צָרִיךְ לִתְלוֹת אֶת זֶה
בְּכִכַּר הָעִיר!
לֹא צָרִיךְ לְהַזְכִּיר
אֶת מַה שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים…

הֵם מְפַחֲדִים.

כָּל כָּךְ מְפַחֲדִים, עַד שֶׁהֵם הֶחֱלִיטוּ לְהַשְׁקִיעַ
הוֹן בִּלְהַשְׁפִּיעַ
עַל דַּעַת הַקָּהָל, בִּלְמַתֵּג אֶת הַנּוֹרְמָלִיּוֹת
כְּבִטּוּי שֶׁל אֹמֶץ.

אָז כָּכָה, בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מִתְעַקֶּלֶת
בָּרְחוֹבוֹת וּמְעַכֶּלֶת
אֶת הַשֶּׁלֶט –
חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: בֹּאוּ הַפַּעַם
נִהְיֶה בֶּאֱמֶת אַמִּיצִים.
בֹּאוּ לֹא נִתֵּן לָהֶם אֶת מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים.
אִם הֵם בָּאִים הָפוּךְ, נָבוֹא לָהֶם בַּהֲפוּכָה.
לֹא נִמְחֶה, לֹא נַפְגִּין, לֹא נַחְתֹּם עַל עֲצוּמוֹת בִּקְלִיק.
פָּשׁוּט נַעֲשָׂה הֲפִיכָה.

כָּל הַ"לֹּא נוֹרְמָלִים".
כָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הלהטבפא"ק,
אֵבֶל לֹא רַק:
גַּם כָּל הַמִּתְמוֹגְגִים עִם הַשְׁרָאָה נַפְשִׁית
אוֹ עִם הַשְׁרָאַת קֶצֶב וְרִקּוּד.
כָּל מִי שֶׁהוֹלֶכֶת לְאִבּוּד
כְּשֶׁיֵּשׁ רַעַשׁ, אוֹ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, אוֹ כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ עוֹמֵד יוֹתֵר מִדַּי צָמוּד.
כָּל מִי שֶׁבּוֹלֵעַ סֻכָּרִיּוֹת שִׂמְחָה
שֶׁבִּלְעֲדֵיהֶן הוּא לֹא יָכוֹל לְהִפָּרֵד מֵהַשְּׂמִיכָה
כָּל מִי שֶׁסּוֹבֵל מֵחֲרָדָה חֶבְרָתִית
כָּל מִי שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָיָה בְּרִיאוּתִית
שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ,
כָּל מִי שֶׁעֲדַיִן בְּתוֹךְ הָאָרוֹן.
אֵיזֶשֶׁהוּ אָרוֹן.

בַּלַּיְלָה
חָלַמְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹלִים לַבִּירָה.
לֹא, בְּלִי לַפִּידִים,
גַּם בְּלִי מַדִּים –
כָּכָה, בַּבְּגָדִים הָרְגִילִים שֶׁלָּנוּ
כְּלוֹמַר, הַלֹּא רְגִילִים.
חֲנוּת לְהַדְפָּסַת חֻלְצוֹת קִבְּלָה מֵאִתָּנוּ עֶרֶב קֹדֶם הַזְמָנָה עֲנָקִית
וּמִישֶׁהִי (נַגִּיד – אֲנִי),
מַחֲזִיקָה אֶת כָּל הַחֻלְצוֹת בְּשַׂקִּית,
מְחַלֶּקֶת לְכָל אֶחָד אֶת הַחֻלְצָה שֶׁלּוֹ
וְהוּא מַחֲזִיק אוֹתָהּ בַּיָּד וְלֹא מַרְאֶה
וְאָז מִישֶׁהִי (נַגִּיד אֲנִי) צוֹעֶקֶת בַּמֶגָפוֹן: שָׁלֹשׁ אַרְבַּע ו…

וְכֻלָּם לוֹבְשִׁים אֶת הַחֻלְצוֹת שֶׁלָּהֶם. הָפוּךְ.
כָּכָה, עִם הַפֶּתֶק וְהַתְּפָרִים בַּחוּץ, וְהַהֶדְפֵּס כְּלַפֵּי פְּנִים.

וְכֻלָּם מִתְכּוֹנְנִים,
וְאָז מִישֶׁהִי, אוֹ אוּלַי שׁוּב אֲנִי,
צוֹעֶקֶת: הִכּוֹן, הָכֵן, הֲפוֹךְ!
וְכֻלָּם עוֹצְמִים עֵינַיִם, כְּדֵי לֹא לְהָצִיץ בַּתַּהֲלִיךְ
הָאֲוִיר סָמִיךְ
זֶה מִין רֶגַע כָּזֶה, בִּלְתִּי הָפִיךְ
שֶׁאַחֲרָיו הַכֹּל יִהְיֶה שׁוֹנֶה.

כְּלוֹמַר, הַכֹּל יִהְיֶה דּוֹמָה.
כְּלוֹמַר, מַמָּשׁ אוֹתוֹ דָּבָר.

אֲנַחְנוּ פּוֹקְחִים אֶת הָעֵינַיִם
וְרוֹאִים אֶת כָּל הָאֲרוֹנוֹת
מֻדְפָּסִים מוּלֵנוּ עַל חֻלְצוֹת סְגֻלּוֹת
בְּאוֹתִיּוֹת לְבָנוֹת
בַּפוֹנְט הֲכִי בָּנָאלִי.

אַף אֶחָד פֹּה לֹא נוֹרְמָלִי…

אָז אַף אֶחָד גַּם לֹא שׁוֹנֶה!
כָּל מִי שֶׁבָּגַד, כָּל מִי שֶׁבָּגְדוּ בּוֹ
כָּל מִי שֶׁפָּגְעָה, כָּל מִי שֶׁפָּגְעוּ בָּהּ
וְהַזּוּגוֹת הָאֵלֶּה שֶׁבַּחוּץ נִרְאִים כְּמוֹ זוּג יוֹנִים
אֲבָל בִּפְנִים
כְּבָר שָׁנִים
לֹא מִזְדַּ…
רְזִים לָלֶכֶת לַמִּטָּה
הִיא לֹא סוֹבֶלֶת אוֹתוֹ
וְהוּא לֹא אוֹתָהּ
וּשְׁנֵיהֶם שׁוֹמְרִים בְּסוֹד, הֶסְכֵּם שֶׁבִּשְׁתִיקָה
אֶת הַגַּעְגּוּעַ לַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת, הַמְּתוּקָה…

אוֹ זֹאת
שֶׁעַל הַמָּסָךְ נֶחְשֶׁבֶת אֱלִילָה
אֲבָל בַּלַּיְלָה מְרוֹקֶנֶת מְקָרֵר שָׁלֵם לְתוֹךְ הַבֶּטֶן
וְאֶת הַבֶּטֶן לְתוֹךְ הָאַסְלָה

כָּל מִי שֶׁלּוֹקֵחַ רִיטָלִין כְּדֵי לִלְמֹד
כָּל מִי שֶׁמְּעַשֵּׁן קָנַבִּיס כְּדֵי פָאקִינְג לִשְׂרֹד
עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת –

אֲנַחְנוּ נְמַלֵּא אֶת רַחֲבַת הַכְּנֶסֶת
אֶת רַחֲבַת הַמַּשְׁבִּיר
אֶת כָּל הָרַחֲבוֹת, הָרְחוֹבוֹת, הָרְבָעִים שֶׁל הָעִיר –

כֵּן, כֻּלָּם יִהְיוּ אִתָּנוּ, גַּם עֲרָבִים וַחֲרֵדִים
בְּלִי לַפִּידִים
בְּלִי מַדִּים
רַק חֻלְצוֹת סְגֻלּוֹת עִם הֶדְפֵּס לָבָן
מַשֶּׁהוּ בֵּין סוֹף מַסְלוּל לִמְסִבַּת סִיּוּם בַּגַּן

זֶה יִתְפַּשֵּׁט, וְאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לַעֲצֹר אֶת זֶה
כְּבָר לֹא יִשָּׁאֵר אַף עִתּוֹנַאי שֶׁיְּסַקֵּר אֶת זֶה,
אַף פּוֹלִיטִיקַאי שֶׁיְּבַקֵּר אֶת זֶה,
כִּי יֵשׁ לִהְיוֹת רֹב, וְיֵשׁ לִהְיוֹת מִעוּט,
וְיֵשׁ לִהְיוֹת פָּשׁוּט…
טוֹב,
פָּשׁוּט כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ.
וְנֶגֶד כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לֹא יִהְיֶה לָהֶם מַה לַּעֲשׂוֹת.

וְאַף אֶחָד לֹא יָעֵז לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ רַע,
הֲרֵי כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא לִי אֶת הַהֶדְפֵּס
גַּם אֲנִי קוֹרֵאת אֶת שֶׁלְּךָ
בַּחֲזָרָה.

וּמִשָּׁם נִתְפַּשֵּׁט לְכָל הָעוֹלָם
עַד לַפֶּרִיפֶרְיוֹת הַמְּרֻחָקוֹת בְּיוֹתֵר, בָּהֶן מַמָּשׁ אָסוּר לִהְיוֹת שׁוֹנֶה.
וַאֲפִלּוּ שָׁם לֹא יִשָּׁאֵר אַף אֶחָד שֶׁיְּגַנֶּה
אֲנַחְנוּ נִצְעַק אֶת זֶה וְלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיַּעֲנֶה

וְאָז,
כָּכָה בַּחֲלוֹם זֶה הִתְגַּלָּה לִי,
אָז בֶּאֱמֶת יִהְיֶה צָרִיךְ אֹמֶץ
כְּדֵי לִהְיוֹת נוֹרְמָלִי.