"רַק כְּשֶׁיֵּשׁ לִי מוּזָה
אֲנִי כּוֹתֶבֶת"
כָּתְבָה לִי
אֲהוּבָתִי הַמְּהַבְהֶבֶת.
"וּמוּזָה הִיא אַהֲבָה",
כָּתְבָה.
"אָז רַק כְּשֶׁאַתְּ מִתְאַהֶבֶת
אַתְּ כּוֹתֶבֶת?"
שָׁאַלְתִּי בְּתִקְוָה.
"כֵּן",
הִיא כָּתְבָה.
שְׁלוֹשָׁה יָמִים הִיא כָּתְבָה לִי.
שְׁלוֹשָׁה יָמִים לֹא עָזְבָה.
שָׁאַלְתִּי: "אַתְּ כּוֹתֶבֶת
רַק כְּשֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת?"
"לֹא יוֹדַעַת",
כָּתְבָה
אֲהוּבָתִי הַמְּהַבְהֶבֶת.
"כּוֹאֵב לִי שֶׁאֲנִי מְאַכְזֶבֶת",
כָּתְבָה.
"לֶאֱהֹב אוֹתִי זֶה לִכְאֹב.
עָדִיף לָךְ כְּבָר עַכְשָׁו
לַעֲזֹב,
אַתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת הֵיטֵב
שֶׁאֶצְלִי אַהֲבָה וּכְאֵב
מִתְחַלְּפִים כְּמוֹ צְבָעִים בָּרַמְזוֹר.
עָדִיף לָךְ לִבְרֹחַ
וְלֹא לַחֲזֹר.
הָאַהֲבָה שֶׁלִּי הִיא כְּאֵב
וַאֲנִי לֹא רוֹצָה לִשְׁבֹּר לָךְ
אֶת הַלֵּב".
אֲבָל אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי.
חִכִּיתִי.
קִוִּיתִי לִרְאוֹת אוֹתָהּ
שׁוּב קוֹרֶנֶת.
לִשְׁנִיָּה הוּא הָיָה שָׁם,
הָאוֹר שֶׁל לִבָּה:
מִשְׁתַּלְהֵב, מִתְלַהֵב, מְסַנְוֵר
מְהַבְהֵב אַהֲבָה
וּמִיָּד אַחַר-כָּךְ
מִתְרַחֵק וְכָבֶה.
נַחַל עֶצֶב נִקְוֶה
אֶל זָוִיּוֹת הָעֵינַיִם
שָׁם הִיא נָחָה בֵּינְתַיִם
עַד הַהִבְהוּב הַבָּא.