זְמַן,
אָמְרָה הַלְּבִיבָה שֶׁבַּמַּחֲבַת,
תְּנִי לִי עוֹד
זְמַן.
הֲרֵי הֵכַנְתְּ אוֹתִי מֵרְכִיבִים
שׁוֹנִים כָּל-כָּךְ:
תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה שֶׁגָּדְלוּ בְּרֶחֶם הָאֲדָמָה,
רָחוֹק מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
וּבֻשְּׁלוּ בְּבֶטֶן הַסִּיר
וְהַמַּנְגּוֹלְד הַגֵּאֶה הַזֶּה שֶׁהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם
כְּמוֹ אֵיזֶה פְרֶדִי מֶרְקוּרִי עַל בָּמַת הַשָּׂדֶה.
אֵיךְ יוּכְלוּ שְׁנַיִם
שֶׁבָּאוּ מֵרְקָעִים כָּל-כָּךְ שׁוֹנִים
לַהֲפֹךְ לְדָבָר אֶחָד?
דָּבָר אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
לֵב
יְבָבָה
בְּהִיָּה
לְבִיבָה.
אֲנִי צְרִיכָה שֶׁמֶן, אָמְרָה הַלְּבִיבָה
שֶׁיְּרַכֵּךְ אֶת ו' הַחִבּוּר הַזֹּאת,
שֶׁלֹּא תּוֹפֶסֶת רַק בְּכֹחַ הַמּוֹעֵךְ-פִּירֶה.
דִּבַּרְתִּי אִתָּם,
הֵם מְשֻׁכְנָעִים שֶׁאֵין לָהֶם מַה לַּעֲשׂוֹת יַחַד
שְׁנַיִם כָּל-כָּךְ שׁוֹנִים
בֶּטַח שֶׁלֹּא לַהֲפֹךְ לְאֶחָד.
שֶׁמֶן וְאֵשׁ אֲנִי צְרִיכָה,
לַבָּה
מַשֶּׁהוּ חָזָק שֶׁיָּבוֹא וְיִשְׂרֹף אֶת הַהֶבְדֵּלִים
שֶׁיְּאַחֶה אֶת הַקְּרָעִים בֵּין קֹר לְחֹם
בֵּין אֲדָמָה לְשָׁמַיִם
אֵשׁ
שֶׁתְּאַשֵּׁשׁ אֶת הָרַעְיוֹן הַמֻּפְרָךְ הַזֶּה
שֶׁתְּפוֹרֵר אֶת מְזִמַּת הַהִתְפּוֹרְרוּת
שֶׁתַּהֲפֹךְ אוֹתָם לְדָבָר אֶחָד
דָּבָר אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
לֵב.