צַעַר הָעוֹלָם מֻנָּח עַל סַף דַּלְתִּי
בַּעֲרִיסָה קְטַנָּה, מְרֻפֶּדֶת כְּמוֹ קֵן.
אִמּוֹ הִשְׁאִירָה אוֹתוֹ.
הָיְתָה צְרִיכָה לִבְרֹחַ.
כְּאֵבִים שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים
בּוֹכִים לִי מִחוּץ לַדֶּלֶת
יְבָבָה קְטַנָּה, חַסְרַת כֹּחַ
אֲנִי פּוֹתַחַת
אֲנִי מְרִימָה אֶת הַתִּינוֹק
מְחַבֶּקֶת אַל חֵיקִי
לוֹחֶשֶׁת:
אֲנִי כָּאן
אֲנִי כָּאן
הוּא לֹא נִרְגַּע.
אֲנִי שָׁרָה: נוּמִי נוּמִי.
הַיְּבָבָה מִתְגַּבֶּרֶת.
אֲנִי מַגְבִּירָה אֶת קוֹלִי:
נוּמָה
נוּמָה
צַעַר הָעוֹלָם.
הוּא לֹא נִרְדַּם.