שני צלילים

ילדה בת שמונה חוזרת מבית הספר
מדלגת בתוך חלום.
שני צלילים היא למדה לנגן היום.
שני צלילים ראשונים: סי ולה.
ניצנים עדינים. התחלה.

צליל ועוד צליל.
בצעד קליל,
בידיה חליל*
(*חלילית)
שני צלילים ולאט
היא כבר חשה כמעט
איך נפתחת לה ארץ פלאית —

איך נפרש בפניה השביל
המוביל
אל הבית
שהיא לא זוכרת
בית קטן
חדש וישן
בתוך עיר זרה
וכל-כך מוכרת.

האצבעות מזהות את השביל הזה
הן פוסעות עליו כמו על ענן.
שני צלילים ראשונים
ניצנים עדינים
סי
ולה. יסודות של בניין.

מה כבר אפשר ליצור משני צלילים?
היא נזכרת במסר חשוב
מהתקליט האהוב
של ילדותה:
"כשאמיר מצייר
העולם יפה יותר
כי אמיר כל היום, כל היום
מצייר רק באדום"
בצבע אחד! אהוב מכולם!
מצבע אחד אפשר לברוא עולם!
וגם משני צלילים, היא מבינה,
אפשר לברוא עולם קטן:
מנגינה.

האצבעות מציירות יצירה ראשונה:
שני צלילים. נביטה עדינה. מנגינה.
כל הדרך הביתה הכלי בידיה
ולבה הקטן, בלי מילים, כבר יודע
שהגיע הביתה.
נכון, בינתיים אלה רק יסודות
אבל השפתיים
והאוזניים
יודעות:
הבית הזה
הוא הרבה יותר מזה
הוא ארמון עם המון חדרים, הוא כזה
גן פורח שופע עצים ופירות
הוא קומות על קומות ופתחים וקירות
הוא גרמי מדרגות, סולמות שיורדים
ועולים, מרצפות
לבנות ושחורות, עמודים
שנוגעים בשחקים,
הוא מגרש משחקים!
הוא בד קנווס ענק
מתאווה, משתוקק
שימלאו בצבעים את הלבן הזה, הריק
ומה שמתחשק
ומה שיעלה
ומה שיתגלה
בואי, תבראי עולם
בעשר אצבעות ושתי שפתיים…
נכון, בינתיים
יש לך רק שני צלילים,
עכשיו,
אבל השדה הזה ילך וירחב
וברבות הימים תחרשי בו תלמים
ותלכי בו כהלך התם, בשביליו
ושלפי שיבוליו
ידקרוך ותמתק דקירתם, וכולי.

אבל כל זה הוא סוד שעוד לא מתגלה
בשעה שצלילי
חלילית ראשונים
מתלטפים בין ידיים ופה.
היא עוד לא מבינה איך הכלי ילווה
את כל מסעותיה
יקשט את שפתיה
יסלסל אלתורים
וילחש לה דברים
בשפה חדשה
שרק הם מכירים:
שפת-אם שאמא ואבא לא דוברים.
שפת-אם שהיתה בה תמיד חסרה
ועכשיו נזכרה
שהיא כאן. שהיתה כאן מזמן,
ואפשר להתחיל לדבר בה, לאט,
כמו תינוק שתופס עוד מילה, עוד אחת
למלמל
לגלגל בין לשון וידיים
ומן החומר הזה ליצור יש מאין –
שירים. יצירות.
מנגינה ומילים מתחברות
והנה –
דבר מה שלא היה כאן לפני.

ואל הכלי הראשון יצטרפו עוד כלים
ואל סי ואל לה יתווספו עוד צלילים
ובשדה הרחב יגבהו שיבולים
והיא תחרוש בו חמישה תלמים
ועוד חמישה
ומפתח קסמים, בעצם, שני מפתחות
יעוררו שערים, ודלתות נפתחות
אל אינסוף, אל ים שאין לו חוף
אל הארמון הגדול —

בשבוע הבא הם למדו גם את סול.
מרחב הבריאה התרחב להפליא
ובדרך הביתה, החלילית
ואני
בראנו ליצירה שלי פרק שני.