אני זוכרת איך אחרי ה-7 באוקטובר הסתובבתי בבית בתחושה של חוסר אונים ושיתוק. מה אני יכולה לעשות?
מנגנוני ההגנה של Flight וFreeze הופעלו על הכי גבוה. רציתי לברוח מהארץ, ורציתי לא לעשות כלום. בשונה מכל הפייטרים שקמו והתנדבו ונסעו ועזרו, אני פשוט רעדתי לי מפחד בבית, וחשבתי על הגירה.
וכמו הרבה עצמאים, גם הרבה מהעבודה שלי נעצרה ושוב, בפעם המי יודע כמה מאז 2020, איבדתי את הבטחון הכלכלי שלי.
עם הזמן התחלתי להרגיש שאולי אני לא משותקת לגמרי, וגם יש לי מה לתת. אבל עוד לא ידעתי איך. ראיתי את עצמי אוספת א.נשים ביחד כדי לשיר (בסוף גם זה קרה, באירוע שירת המונים שהרמתי עם חברה בטבעון).
ואז, בתחילת נובמבר, פתחתי את "כשהמוזות שורקות" – קבוצת ווטסאפ ליצירה ושיתוף של שירים. כשהחודש הזה נגמר התחלתי להריץ את "המוזות" כמרחב גם ב"שגרה", בתשלום סמלי.
*
כשהתחילה המלחמה עם לבנון ושוב הופעלו אצלי כל המנגנונים, עליתי עם הילדים על האוטו ונסענו לירושלים. אבל הפעם לקח לי רק חצי יום להבין שאני פותחת קבוצת ווטסאפ. פתחתי את "יד על העורף", ובמשך שבוע נתתי לעשרות א.נשים מקום לביטוי ולשיתוף ולתחושת יחד.
*
"בין המלחמות" (יש דבר כזה בכלל?) פתחתי גם שבוע יצירה כזה בחנוכה, ועוד אחד בפסח. גם בהם קרו הרבה קסמים ויצירות ודברים יפים.
*
ועכשיו. מלחמה עם איראן. הולכת כל לילה לישון עם הילדים אצל חברה עם ממ"ד, שוב לא יודעת מה יהיה איתי ועם כל התכניות היפות שבניתי לקיץ, אבל ידעתי כבר יום אחרי תחילת המערכה שאני עושה את התפקיד שלי – פותחת שבוע יצירה בווטסאפ…
וכמה ברכה היתה בזה. הרגשתי ממש איך המרחב הזה נותן לא.נשים מקום להתבטא, לשתף, להרגיש ביחד. והכל באווירה נעימה, בלי דיונים ופוליטיקה ודעות וססמאות… כתיבה מהלב – נוגעת ומצחיקה, מרגשת ומעוררת הזדהות.
אחד הדברים החשובים שעשינו שם, לדעתי, הוא להיזכר בזכות שלנו לחיים יומיומיים, גם בתוך התקופה הדרמטית שאנחנו חיים בה. הזכרתי את זה לכולן.ם בתחילת השבוע וגם באחד התרגילים, שנקרא "זוטות" ובו התבקשו המשתתפות/ים לכתוב על דברים קטנים, יומיומיים, שלא קשורים למלחמה.
כמה משחרר זה היה…
ליצירה יש כח להזכיר לנו שאנחנו חיים, שאנחנו אנושיים, וגם לגרום לנו להרגיש ביחד. כשאני יוצרת אני לא מרגישה לגמרי חסרת אונים אל מול הכוחות הגדולים שמנהלים את השמיים. אני כאן, על האדמה, יוצרת בסדרי הגודל שבהם יש לי אפשרות ליצור.
*
בתחילת יולי מתחילה עוד פעימה של "המוזות" – שלושה חודשים של יצירה בקבוצת ווטסאפ סגורה, עם תרגיל ממני פעם בשבוע, ופידבק ממני ומהקבוצה במידה ורוצים. כל הפרטים כאן.