קופסאות

בתוך קופסת המתכת שלי
יש לי מזגן שמקרר רק אותי
ומערכת שווה שמשמיעה רק את מה
שמרטיט את נימי נשמתי

בתוך קופסת המתכת שלי
אני שט לי בים קופסאות
בין קופסת הבטון שהיא ביתי בימים
ובין זו שהיא ביתי בלילות

בערב חוזר לביתי ואשתי
מכינה ארוחה מקופסא
אני רץ לנשק גם את בני ובתי
ושוקע לתוך הכורסא

מול עיני מרצדת קופסא בצבעים
ומראה לי המון קופסאות
שאולי יהיו לי באחד הימים
אם אוסיף ואוסיף לעבוד

ובחצר של קופסת הבטון
יש לי בריכה שעלתה לי המון
כדי שנוכל לצרוך קור מהסוג הרטוב
מבלי להתערבב עם ילדי הישוב

וכשנמאס משגרה מטורפת
עולים כולנו על קופסא מעופפת
ושוכרים קצת אקלים של מקומות אחרים
מתאווררים ממדינה מטונפת

מדינה מסריחה, אין פינה נקייה
כל מקום כאן מלא בלכלוך
שקיות ובדלים, בקבוקים של שתייה
אין נימוס, אין תרבות, אין חינוך
אך אני ואשתי דואגים למחר
לילדיי לפחות זה ברור
הם זורקים את שיירי בקבוקי הסוכר
ישירות אל קופסת המיחזור

הילדים, הם ממש מתוקים
אבל מה לעשות? מציקים
אז מזל שקניתי המון קופסאות
כשהם בוהים הם נותנים לי לבהות

וכך כולנו יושבים בסלון
כל אחד מול קופסא משלו
ואף אחד לא מציק וגם לא מתערב
איזה בית נעים ואוהב

ומחוץ לקופסת הבטון השמיים
פתאום מריחים קצת מפחיד
יערות נשרפים ומינים נכחדים
קרחונים נמסים לתמיד
אבל לי יש מזגן ובריכה וסלון
ואשה והמון קופסאות
אז הכל יפתר ואם לא – נסתדר…
בינתיים נמשיך לעבוד

בתוך קופסת המתכת שלי
יש לי מזגן שמקרר רק אותי
ומערכת שווה שמשמיעה רק את מה
שמרטיט את נימי נשמתי

 

קיץ 2017