את השיר הזה כתבתי מתוך תרגיל שנתתי לקבוצה השנתית שלי. התרגיל היה לכתוב שיר על עונג.

בשיעור המקדים, בזום, הקשבנו לשירי עונג. אני כותבת "עונג" ולא "מיניות", כי יש בתרבות שלנו הרבה שירים שיש בהן רמיזות למיניות, או אמירות מיניות, אבל הרבה פעמים אלה שירים שיש בהם סממנים של תרבות האונס: מבט גברי מחפיץ על גוף אישה, פנטזיה, רצון לכבוש, משהו אלים או תוקפני. בצד השני, הסולידי יותר, יש שירי אהבה שהאינטימיות המינית כמו נמחקה מהם בצנזורה. כאילו זה לא חלק חשוב ומשמעותי מחיינו ומחיי האהבה שלנו, והכל זה רק פרפרים בבטן, מבט בעיניים ויד על הכתף.

כמה שירים אנחנו מכירים שמדברים על עונג מיני נשי? על עונג הדדי של שני א.נשים שעפים אחד על השני.ה?

אין הרבה כאלה בכלל. וזה אומר… שצריך לכתוב עוד כאלה!

אז בשיעור שמענו קצת שירים שעונים על הקטגוריה – מדברים על מיניות חיובית, מיטיבה, הדדית, מביאים את העונג עצמו אל מרכז השיר. שמענו את "כשזה עמוק" של ענבל פרלמוטר, את "באה מאהבה" של יהודית רביץ ואת "אישה" של מתי כספי, את "משתוללים בכפר" של שוטי הנבואה ואת "טוב לבד" של אפרת גוש. ואז שלחתי אותן לכתוב שיר עונג בעצמן.

ו… כתבתי אחד בעצמי.

זה היה אחד מ"שירי הבזק" שלי, שנכתבו בתקופה עמוסה בה לא היה לי הרבה זמן, אז מצאתי לי בין החורים רגע לכתוב ולהלחין את השיר, ומיד זנחתי אותו והמשכתי לרוץ. רק כעבור שנה הערתי אותו לחיים, כאשר התלמידות שלי מהקורס של שנה שעברה יזמו ערב בשם "מתענגות" שהיה מורכב כולו מ… שירי עונג!

עצם קיום היוזמה הזאת כמובן מאוד שימח אותי, והחלטתי שאני אתרום שיר אחד לערב – את השיר ההוא, שנכתב לפני שנה… השיר מיד שמח להתעורר לחיים, ועורר תגובות חמות ונעימות. אז הנה הוא, מצטרף לפרוייקט ה-40 שלי.

הן רצות בעקבותייך

השיר נכתב בדרך אסוציאטיבית. רציתי לתאר מה קורה לי ברגעים של עונג עמוק במיוחד… ואז הבנתי שקשה לתאר את זה. שכל המילים שיכולות להתקרב לתאר את זה, לא באמת יכולות לתאר, וגם אלה שאיכשהוא מתקרבות, הן קצת קלישאתיות…

אז הלכתי עם המטאפורה. וכך יצא לי שיר שמדבר על איך תוך כדי רגעי העונג המילים מנסות להצטרף אלי אבל בסופו של דבר לא משיגות אותי ואני מגיעה לפסגה לבד.

בבית הראשון התיאור הוא עדין ומתוק:

"יש מקום שהמילים לא מגיעות עד אליו
את צועדת חסרת משקל על שביל של זהב
את מאיצה את צעדייך, מתנשפת
את קוטפת פרחים לבנים,
נמסים לך בפה,
מתוקים, עדינים
כמה יפה הנוף הנגלה
מתחתייך…"

אחרכך (אחרי שבאות המילים ומנסות להשיג את הדמות בשיר ולא מצליחות, משאירות אותה לבד בפיסגה…) מגיע הבית השני, ואיתו סמלים של מיניות יותר פראית ועוצמתית:

"יש מקום בו המילים לא יכולות לבקר
את דוהרת על גב דרקון
מעל הגדר
את פורשת זוג כנפיים
מתעופפת
את שואגת במלוא העוצמה
אש בוערת בפנים,
רעידת אדמה
מבעבעת בתוכך
החיה הטורפת".

וגם כאן המילים רודפות אחריה, קופצות, שוברות גדרות, מנסות ולא מצליחות להשיג…

בסי-פארט יש תפנית שבה אני מפסיקה לדבר על "את" ועוברת ל"אני":

"את מניחה לגוף השני
אומרת אני,
אני מגיעה,
אני מעופפת, טורפת, נטרפת
אהההה…"

יש פה בעצם את הקול שלי-היוצרת שקולטת שכל השיר הזה נכתב ממרחק מסויים כל עוד הוא "את". אז אולי בכלזאת המילים הצליחו להגיע עד אלי, במידה מסויימת. להגיע ולהזכיר לי לדבר בשם עצמי.

וכשחושבות על זה, אולי אחת הסיבות שהמילים "לא מגיעות" היא המבוכה. לא קל לדבר על מיניות ולא קל לכתוב עליה, ובטח לא לשיר עליה מול אחרים. אולי חלק מהקושי של המילים, בשיר הזה, להגיע לאן שאני נמצאת לא קשור לזה שבזמן העונג "אין לי מילים לתאר" – אלא גם לזה שזה מביך, קשה וחושפני לתאר. גם אם אנחנו חיות בחברה חופשית, תודה לאלות, וגם אם בשנים האחרונות דיבור פתוח על מיניות נהיה מקובל יותר ויותר – עדיין יש טאבו מאוד רציני על הנושא, והוא משפיע על כל אחת ואחד מאיתנו.

אז בשיר שלי, איכשהוא, הצליחו חלק מהמילים להגיע, ולשבור חלק מהגדרות, ולתת חצאי הברות שאמנם לא השיגו אותי אבל כן גרמו לי, בסופו של דבר, לעבור לגוף ראשון.

רוצה גם את לכתוב ולהלחין עונג, בגוף ראשון?

החלטתי לקיים (לראשונה!) סדנת בוקר בנושא כתיבה (והלחנה) של שירי עונג, לנשים בלבד. זה הולך לקרות בשישי בבוקר עד אחה"צ, 5.5, בטבעון.

בקרוב אפרסם בצורה מסודרת. בינתיים אפשר לפנות אלי אם אתן מעוניינות, ואעדכן אתכן בכל הפרטים.

רוצה לשמוע עוד שירים?

את כל הפלייליסט של "40 שירים" אפשר לשמוע כאן.

אפשר גם להצטרף לקבוצה השקטה בווטסאפ ולקבל עדכונים על כל שיר ופוסט חדש שעולים.