איך אני אוהבת לחלוק כאן שיר חדש! והפעם הוא גם בא עם קליפ של ממש – לא רק קליפ מילים אלא ממש סרטון מרובה משתתפות, שנוצר בשיתוף פעולה בין הרבה נשים שהתחשק להן להיות חלק מהשיר ומהמסר הזה. הנה, לפני כל הסיפור, אפשר להקשיב ולצפות כאן:

להיות יפה? למי זה חשוב בכלל?

"להיות יפה" אף פעם לא היה יעד מבחינתי. מגיל די צעיר הבנתי שזו לא אחת מנקודות החוזק המשמעותיות שלי, ולא מצאתי טעם לטפח ולהשקיע במשהו שאין לי בו "כשרון טבעי". היו ילדות שהיה ברור שהן "יפות". אמרו את זה להן ועליהן כל הזמן. אני לא הייתי אחת כזאת, ודי השלמתי עם זה. בסדר, לא חסרות לי מעלות אחרות. אני חכמה, מצחיקה, מוכשרת, חברותית… יפה אני לא ממש, אז אין לי סיבה לנסות להיות יותר.

זה, כמובן, לא לגמרי מדויק. אני לא חושבת שאפשר באמת להסתובב בעולם הזה בלי לרצות להיות יפה בעיני א.נשים, וקודם כל בעיני עצמך. אז היו תקופות, בעיקר סביב גיל ההתבגרות, שבהן כן ניסיתי, למשל, להתלבש בצורה שתחמיא לי. אבל זה באמת לא היה נושא מרכזי מבחינתי, ובגיל הנעורים פיתחתי בנוסף לכך גם התנגדות אידיאולוגית לתפיסות המקובלות של יופי ושל מה שצריך לעשות בשבילו. כל הרעיון שנשים צריכות להתאמץ ולסבול כדי להיות יפות או מטופחות בעיני מישהו אחר – לא נראה לי בכלל. וזה גרם לי עוד יותר להתרחק מהנושא הזה.

אז מבחוץ זה כאילו לא הזיז לי. אבל מבפנים, ברור שכן. רציתי להיות יפה בעיני בנים, בעיני בנות, וקודם כל – בעיני עצמי כשאני מסתכלת במראה. זה קרה פה ושם, אבל לא תמיד. ולמרות שהחזקתי אמונה ותדמית של "זה לא מפריע לי" – זה גם כאב.

וזה המשיך אל תוך חיי הבוגרים. היחס שלי לדמותי שבמראה (או בתמונות) השתנה במהלך השנים, אבל רק לאחרונה התחלתי ממש לאהוב אותה. להסתכל עליה ולהגיד לה: "את מהממת! מי זאת היפה הזאת?!" ממש ככה, בכנות ספונטנית, לא כי למדתי את זה באיזו סדנא של פסיכולוגיה חיובית. פשוט מתוכי, להתפעל מההשתקפות שלי במראה, ולהחמיא לה.

זה לא תמיד ככה. עדיין יש רגעים שאני מסתכלת על עצמי ולא מרוצה. בעיקר בתמונות. או במראה – בעיקר באיזור הבטן שתמיד נראית לי קצת יותר גדולה ממה שהיא היתה אמורה להיות… אבל באופן כללי, החוויה הזאת של להסתכל ולהיות מבסוטה על בבואתי – וואלה, תודה לאלות, החוויה הזאת חוזרת על עצמה לעיתים קרובות. והדבר הפשוט הזה, הקטן-גדול, הוא מה שרציתי לחלוק עם העולם דרך השיר.

תתחילו מהקצב

אבל השיר הזה בכלל לא התחיל מהמילים. או בעצם, הוא התחיל גם מהמילים. וגם, במקביל, ממנגינה ללא מילים. והמנגינה התחילה מקצב ללא מילים. וכשכל אלה נפגשו – נוצר השיר.

כמו שכבר חלקתי פה בעבר, אני מלמדת קורס שנתי בשם "על שפת השיר", קורס כתיבה והלחנה למתקדמות. פעמיים בחודש התלמידות בקורס מקבלות ממני משימה, וברוב המקרים אני משתדלת גם לבצע אותה בעצמי. התוצאה היא שיש לי בשנה האחרונה המון שירים חדשים שנוצרו מתרגילים שאני נתתי לתלמידות שלי. אחרי שאני כותבת ומלחינה את השיר – אני גם מקליטה סקיצה שלו באולפן.

"יפה כמו שאני" נולד מתרגיל שהתחיל מקצב. תופפנו יחד בקבוצה על הגוף ועל חפצים, וכל פעם מישהי אחרת לקחה "סולו" – אילתרה בקול, ללא מילים, משהו כמו חמש דקות. והקליטה את עצמה. האלתור הזה נועד להיות הבסיס ללחן שעליו יכתבו בהמשך המילים. ההנחיה היתה להשתמש במוטיבים מוזיקליים מתוך המנגינה שאלתרת, ולכתוב לשיר מילים שיתאימו לשיר פופ – שמח, קליל, מתאים לכל הגילאים, עושה מצב רוח טוב.

אז גם לי כל הקבוצה עשתה קצב, הקלטתי את המנגינה שלי ושכחתי ממנה. ואז, באחד הימים, התחילו לי להתנגן בי מילים על מנגינה אחרת. זה היה משהו כמו:

"כל בוקר אני קמה מסתכלת בראי
אומרת: ככה
אני אוהבת אותי…"

היה לזה גרוב מדליק אבל הוא היה דומה מדי, מביך להודות, ל"זהב" של סטטיק ובן-אל. ונו, זה שיר שכבר נכתב. אבל נזכרתי שיש לי מנגינה מקורית שמחכה לי בהקלטות של הטלפון שאשתמש בה לשיר פופ!

אז בוקר אחד, בנסיעה ארוכה-ארוכה לרמת הגולן למפגש משובב נפש עם חברה, שמתי לעצמי את המנגינה בטלפון, הקשבתי, ואז התחלתי לאלתר לפי המוטיב שלי:

"אני יפה כמו שאני
ואהובה כמו שאני
ולא אכפת לי איך מסתכלים עלי מבחוץ"…

עד שהגעתי לגולן היה לי אוסף יפה של הקלטות מקוטעות, קטעים שונים בשיר. בדרך חזרה המשכתי עוד קצת, ובהמשך לקחתי את כל החומרים האלה ואספתי אותם לשיר מסודר, שיש לו בתים ופזמונים (כל פזמון אחר, מלבד משפט המפתח שחוזר על עצמו – כבר הבנתן.ם איזה…).

התלהבתי מהשיר, ונכנסתי לאולפן להקליט לו סקיצה.

היה ברור שאני לא יכולה הפעם להסתפק בגיטרה או פסנתר. אז הקלטתי גם בס, ומכיוון שלתופף אני לא ממש יודעת, שיחקתי עם טמבורין והוספתי קצת קצב בתופים מהמחשב – משהו חדש שלמדתי ושאני עוד טרייה בו. יצאה הקלטה שאני מבסוטה עליה, ואז עלה הרעיון: קליפ משותף!

איך קליפ נולד

גם הרעיון לקליפ הגיע בנהיגה לבד, ואני זוכרת שכל-כך התרגשתי ממנו שכבר לא יכולתי לחכות! רציתי לפרסם עכשיו שאני מחפשת נשים שיצטלמו לקליפ של השיר החדש שלי. אבל אז הבנתי שאני עוד צריכה לעבוד על ההקלטה, שתהיה בדיוק כמו שאני רוצה, ורק אז לשלוח אותה לנשים שיצטלמו. זה לקח כמה זמן. רציתי לשפץ את הליווי, ואז להחליף את השירה… עשיתי את כל זה, לאט לאט, ואז פרסמתי את הקריאה. פתחתי קבוצת ווטסאפ שקטה לכל המעוניינות, והצטרפו אליה מעל חמישים נשים. בסופו של דבר, בקליפ עצמו השתתפו 24 נשים ונערות וילדות (כולל אותי). כל מי שבאמת הרימה את הכפפה והצטלמה – נכנסה לקליפ.

הרעיון היה שיהיה מגוון – נשים בכל הגילאים, הצבעים, הצורות, הגדלים… מהרבה בחינות זה באמת יצא מגוון. הייתי שמחה ליותר ייצוגים של נשים כהות עור, למשל, או בכלל מתרבויות וקהילות שונות. ולייצוגים יותר מגוונים על הרצף המגדרי. אבל נו, אי אפשר הכל בחיים. וגם באמת לא ניסיתי לשלוט בזה. שיגרתי את הבקשה שלי לייקום, ומי שנענתה לה והצטלמה – נכנסה. אני מאוד אוהבת את המגוון שנוצר.

מה שעוד קרה להפתעתי וממש שימח וריגש אותי, הוא שהצטלמו לקליפ כמה זוגות של אמהות ובנות. גם בלי קשר לתוצר המוגמר בעיני המעשה הזה, שבו אמא לוקחת את הבת שלה ושרה איתה את השיר הזה מול מצלמה, הוא כבר מעשה שיש בו פוטנציאל של ריפוי לפצע הזה שקשור לנשיות ויופי. אז שמחתי להיות חלק מהמהלך הזה, וגם בלי קשר לריפוי וכל זה – פשוט דמעתי למראה כל הזוגות המתוקים האלה של אמהות ובנות על המסך שלי.

תודה לכל הנשים, הנערות והילדות (והגבר והילד) שהשתתפו בקליפ ונתנו לנו הצצה לאותנטיות שלהן וליופי שלהן, הפנימי והחיצוני. שמותיהן מפורטים בקרדיטים שבסוף, וגם בפרטים על הסרטון ביוטיוב.

את העריכה של הקליפ עשיתי ביחד עם אור, הבן הבכור שלי, ולקראת הסוף גם בעזרתו של מעין, הבן הצעיר שלי. מעין גם הצטלם איתי לקליפ.

להיפרד בלי להכיר

תוך כדי תהליך העריכה קרה משהו מאוד עצוב: שקד נמדר בת ה11, שהצטלמה לקליפ ביחד עם אמה עדנה, נפטרה. שקד מצולמת לקליפ בכסא הגלגלים שלה, עם אמא ובלעדיה, ובתחילת הקליפ רואים אותה שרה את המילים בעזרת מערכת למיקוד מבט, שבה השתמשה כדי לדבר.

למרות שלא נפגשנו אף פעם במציאות, הרגשתי שהצלחתי לפגוש לרגע את שקד דרך הסרטונים שעדנה שלחה לי, וכשנודע לי שהיא נפטרה זמן קצר אחרי הצילומים, הייתי המומה ועצובה. המשפחה בחרה להשאיר את ההשתתפות של שקד בקליפ, כעוד דרך לזכור ולהזכיר אותה. הקליפ שלי היה הסרטון האחרון של שקד שצולם. אני שולחת מכאן שוב חיבוקים ותמיכה למשפחה של שקד. אין לי דרך לדמיין את הכאב והחוסר שאתם חווים עכשיו.

להוציא לעולם דבר לא שלם

תוך כדי התהליך היו רגעים שנבהלתי מזה שאני משקיעה בקליפ שלא מצולם באופן מקצועי, לא ערוך באופן מקצועי, וגם השיר עצמו הוא בסך הכל הקלטת סקיצה שעשיתי לבד… כל המחשבות האלה דגדגו אותי פה ושם, אבל לא עצרו אותי מלעשות את מה שרציתי – להוציא את השיר לעולם! כמו שהוא, לא מושלם אבל מושלם, יפה כמו שהוא. מתאים למסר של עצמו 🙂 מקווה שתהנו ממנו גם.