שני השירים האלה הם שירי משוררים ותיקים מאוד, שההכרות שלי איתם הולכת הרבה הרבה אחורה.

איפשהוא בגיל ההתבגרות גיליתי את ספרי השירה בבית הוריי והתחלתי לקרוא בהם. בתיכון גם למדתי במגמת ספרות לבגרות, ונחשפתי להרבה מאוד שירה. לאה גולדברג היתה המשוררת האהובה עלי, אבל נהניתי לקרוא הרבה מאוד ספרים. השפה השירית הילכה עלי קסם, ואהבתי לקרוא שוב ושוב באותם ספרים.

אני לא זוכרת מתי ואיפה גיליתי את "אני רוצה תמיד עיניים", השיר היפה של נתן זך, אבל אני זוכרת שמיד התאהבתי בו ושהוא היה תלוי אצלי על לוח המודעות בחדר לזמן ארוך. משהו באהבת החיים וראיית הטוב הבלתי מתפשרת שיש בשיר הזה ממש הלהיבו אותי.

את הלחן לא חיברתי לבד, אלא ביחד עם קבוצה קטנה של א.נשים, שהצטרפו אלי לסדנת בוקר קצרה שהנחיתי ביער לפני שבע שנים. זו היתה אחת ההתנסויות הראשונות שלי בהנחיית סדנא של כתיבה והלחנה, והבאתי את השיר האהוב הזה כדי שנלחין אותו יחד (כך אני עושה הרבה פעמים כשאני מלמדת הלחנה: מדגימה את זה בקבוצה עם שיר משותף שכולם מלחינים יחד).

הלחן שיצא היה מאוד יפה ומיד אימצתי אותו והתחלתי לשיר אותו בהופעות סלון.

את מחזור השירים "שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג הכרתי, לדעתי, בשיעורי ספרות בתיכון. גם השיר הזה הקסים אותי, ובגיל 21, כשלמדתי ספרות בסמינר הקיבוצים, גם כתבתי עליו עבודה אקדמית קטנה (יותר נכון: על ההתכתבות של לאה גולדברג עם קהלת במחזור השירים הזה. היה מאמר יפה על הנושא ועליו התבססתי כשכתבתי את העבודה).

נהניתי להלחין את מחזור השירים ברצף ועם זאת לתת לכל שיר את האופי שלו, כי השירים מאוד שונים אחד מהשני – בקצב, בסגנון וגם בתוכן – ועם זאת הם ממשיכים זה את זה.

עם השנים גיליתי שיש לחנים אחרים ונפרדים לשירים השונים במחזור. אבל אני עדיין מאוד אוהבת את הרצף שיצרתי אי-אז, לפני 20 שנה (היתכן שזה השיר הכי ותיק בפרוייקט?..).

ב2006 יצרתי ביחד עם אורי אלוני הופעה שלמה של שירי לאה גולדברג בלחנים מקוריים שלי ובליווי שלו, והשיר הזה היה אחד השירים האהובים בהופעה. הוא גם הנציג של הפרוייקט ההוא כאן, בפרוייקט הנוכחי.