ברוכות הבאות וברוכים הבאים,

האתר הזה הוא ציון דרך חשוב במסע שלי. הוא מציין את נקודת המפגש בין מסעות שונים שאני עורכת במקביל: המסע המוסיקלי, המסע היצירתי, המסע החינוכי ומסע האמהוּת.

את דרכי בעולם המוסיקה התחלתי בגיל 8, בהתרגשות רבה. צעדתי הביתה מבית הספר כשהחלילית החדשה בין שפתיי, ומשני הצלילים הראשונים שלמדנו לנגן בכתה, סי ולה, חיברתי מנגינה משלי. בשנים הבאות התחלפה החלילית בכלים אחרים, אבל הצלילים והמנגינות המשיכו להיות חומרים שאיתם אני יוצרת "יש" חדש בעולם.

גם המילים היו תמיד קרובות ויקרות לי מאוד, ובגיל ההתבגרות התחלתי לגלות את הקשר בין שני החומרים האלה ואת הפלא שמתרחש כשמפגישים ביניהם. הדרך שלי לקרוא שירה ולהתחבר אליה עוברת פעמים רבות דרך ההלחנה: כשאני מלחינה שיר אני יוצרת איתו דיאלוג שכולל גם הבנה שלי את השיר – הבנה אחרת, לא מילולית, לא כמו זו שיוצרים הרצאה או מאמר טובים –  וגם איזו מתנה חדשה לשיר. תוספת, פרשנות, צבע חדש שאני רוצה לתת לו. גיליתי שהתחום היצירתי שהכי מושך אותי ובו אני מרגישה בבית הוא זה שמייצר קשר בין מילים ומנגינה, כאשר המילים במרכז והמנגינה נועדה לשרת אותן. להוציא אותן החוצה בצורה שהכי נכונה להן.

המילים, המוסיקה והיצירה תמיד ליוו את חיי ועדיין, אף פעם לא היו במרכז העשייה והעיסוקים שלי. משך כל שנות חיי הבוגרים אני עוסקת בהדרכה ובחינוך של ילדים ובני נוער, בעיקר במסגרות חינוך אלטרנטיביות, בהן אני מוצאת את היכולת לעבוד עם ילדים מתוך שמחה ואהבה. במשך השנים עבדתי עם ילדים ונוער בתחומים רבים ומגוונים, ורק בשנים האחרונות המוסיקה והיצירה המוסיקלית מקבלות מקום משמעותי ומרכזי מאוד גם בעבודתי החינוכית.

בשנים אלה גיליתי, בין השאר, את היכולת שלי "ליילד" שירים של אחרים. יצרתי מסגרות שבהם ילדים מוזמנים לכתוב ולהלחין שירים, ללא צורך בידע מוסיקלי קודם. הנחת העבודה שלי היתה שהמוסיקה והמילים הם חומרים שמצויים בידי כל אחד מאיתנו – וההנחה הזו הוכיחה עצמה כנכונה: בשנים האחרונות ליוויתי (ועודני מלווה) תהליכי יצירת שירים של עשרות ילדים, וגם של כמה מבוגרים. רבים מהם היו חסרי רקע מוסיקלי, ויצרו שירים נפלאים, מרגשים ויפים.

לפני ארבע שנים יצאתי לעוד מסע מרגש, מרתק ומשמעותי מאוד: אור, בני הבכור, נולד והפך אותי לאמא. בתוך תהליך הלמידה הזה והנסיון לברר מה זה להיות אמא ומה זה היצור הקטן הזה – מה הוא רוצה, מה הוא צריך, איך צריך להיות איתו – מצאתי את עצמי נותנת לחוויה שלי ולשאלות שלי ביטוי גם בדרכים המוכרות לי: מילים ומנגינות.

זה התחיל בימים ובשבועות הראשונים מהמהומי-הנקה והמהומי-הרדמה, שהפכו לנעימות מוסיקליות חסרות-מילים, ולאחר כמה חודשים התפתח לשירים שמלווים את היומיום המשותף שלי ושל אור. השיר הראשון שנכתב הוא שיר-משחק ("הכי בעולם") שמתאר אותנו עומדים יחד מול המראה, מסתכלים בעצמנו, זה בזו, וזו בזה ועושים הכרות. אחריו נכתבו שירים נוספים, שהמשותף לכולם, אולי, הוא שהם נכתבו מתוך האותנטיות של חיי היומיום שלנו: יומיום שכלל אהבה, משחק, שאלות והתלבטויות, קונפליקטים, מחלות, אוכל, והרבה הרבה בלגן.

השירים נכתבו רובם בשנה הראשונה לחייו של אור. חלקם הקטן בשנה השניה לחייו. מבעד לשירים אפשר לשמוע את השאלות שכל הורה מתחיל, נדמה לי, שואל את עצמו: מה התינוק שלי רוצה? מה הוא צריך? מה אני צריכה לעשות כדי להיות אמא טובה? על מה הוא חושב עכשיו? איפה אני טועה? וחלק מהשירים גם מנסים, או מתיימרים, לתת מילים לחוויותיו של התינוק, העוד-לא-מילולי.

לאחר שנכתבו כמה שירים התחיל להירקם החלום לאסוף אותם, להקליט ולהוציא כאלבום. זו הפעם הראשונה בשנות היצירה הרבות שלי שהחלטתי לתת לעצמי מתנה גדולה ולהוציא את השירים אל העולם באופן מקצועי. כשותף מעולה לתהליך הזה מצאתי את שאול גרוס, שעיבד את השירים והפיק מוסיקלית את האלבום (ועשה עוד דברים רבים, כמובן). שיתוף הפעולה עם שאול עזר לשירים להיות מוכנים לצאת אל העולם ולפגוש אנשים נוספים והיום, כשהדיסק מוכן סוף-סוף והמסע הזה מגיע לסיומו (או בעצם רק מתחיל), אני מקווה שהשירים אכן יפגשו הורים וילדים רבים ויגעו בהם. ירגשו, יזכירו, ירגיעו, יעוררו תהיות ושאלות או סתם יהיו נעימים לאוזן…

היום אני בת שלושים ואחת. אני מקבלת מעצמי במתנה את הדיסק המוכן, ובאותה הזדמנות נותנת אותו במתנה – לא יודעת בדיוק למי. לכל מי שישמח בו. האתר הזה מאפשר להאזין לשירים, לקנות את הדיסק ולהתעדכן בהופעות ואירועים נוספים. בנוסף לכך הוא יהפוך להיות, אני מקווה, הבית הוירטואלי החדש ליצירה ולעשייה המוסיקלית שלי. אני מקווה שתהנו להתארח בו.